<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' רוצח שוגג פ"א</h1>
<h2>דף ז:</h2>
מעלה חבית (לגל) [לגג] ונפסק החבל ונפל והרג, עלה בסלם ונפל פטור, שאין מצוי כך. [ואינו חייב אלא] דרך נפילה, מתוך כובד הדבר ממהר ליפול, וכת' [במדבר ל"ה], ויפ(ו)ל, עד שיפול דרך נפילה. המקצב והגביה קופיצו, כל שימות בהולכה שהיא הגבהה לפניו וירידה לאחריו פטור, שימות בחזרה שהיא עליה מאחוריו וירידה לפניו גולה. כל דרך עלייה פטור, דרך ירידה חייב. ואפילו ירידה שהיא צורך עלייה, כגון עולה בסולם ונשמט שליבה מתחת רגליו והרגה פטור.
שונא שהרג לא נקלט, שנאמר [במדבר ל"ה], והוא לא אויב לו, חזקתו קרוב למזיד. ושונא שלא דבר עמו שלשה ימים מפני איבה. נכנס לקרן זוית והמיתו שם, או דחפו בגופו בשגגה, או נתכון לזרוק ב' וזרק ד', להרוג זה והרג זה, לגוי ובהמה והרג ישראל, [או] אם סבור שמותר להרוג, קרובין למזיד ולא נקלטים.
המתכון לזרוק בצד זה וזרק בצד אחר, או אבן בחיקו ולא הכיר בה מעולם, וסומא שהרג בשוגג פטורין, שקרובין לאונס. אבן בחיקו שהכיר בה ושכחה גולה, שנאמר [במדבר ל"ה], בשגגה, שהיתה לו ידיעה. נשמט ברזל מקתו גולה, מהעץ שמבקע לא גולה, שאין זה כי אם כח כחו והוי כאונס. זרק אבן להפיל פירות ונפלו פירות והרגו תינוק פטור.
<h2>דף ח.</h2>
בא לרשות נגר והרגו (בנתון) [בנתוז] הבקעת פטור, שנאמר [דברים י"ט], ביער, ליער רשות לנהרג ליכנס (רשות לנהרג ליכנס) פרט לרשות אחר. ואם נכנס ברשות גולה.
הזורק אבן לרשות הרבים והרג או סתר כותלו ונפל לרשות הרבים אבן, ואפילו סתר בלילה, אינו נקלט, שפשע שהיה לו לעיין קודם. סתרו לאשפה בלילה קרוב לאונס פטור מגלות. אשפה שעשויה לפנות בו [בלילה ואינה עשויה להפנות] ביום ואדם ישב שם וכשסתר זה הפיל אבן עליו גולה. ואם משנפלה [בא זה וישב ונפלה עליו ומת הרי זה פטור מן הגלות. וכן הזורק את האבן ואחר שיצאת מידו הוציא] (הלז זה) [הלה ראשו] וקבלה פטור, שנאמר [במדבר ל"ה], ומצא [את] רעהו, פרט לממציא עצמו.
<h2>דף ח:</h2>
בן שהרג אביו גולה. אבל חבל בו, אע"פ שחייב מיתה במזיד, לא גולה. אב שהרג בנו גולה. אבל יסרו ללמדו תורה ואומנות וחכמה פטור. וכן רב לתלמידו או שליח בית דין שהכה בעל דין הנמנע לבא בדין פטורין מגלות, שנאמר [דברים י"ט], לחטוב עצים, לדברי הרשות, יצאו אלו שהן לדבר מצוה.
<h2>דף ט.</h2>
הרג (ו)עבד וגר תושב, או עבד שהרג ישראל וגר תושב, או גר תושב (או גר תושב) שהרג גר תושב ועבד גולין, שנאמר [במדבר ל"ה], (והיתה) לבני ישראל לגר ולתושב בתוכם. גר תושב שהרג ישראל אפילו שגג נהרג. אדם מועד לעולם. ואם נתכון להרוג אפילו גר תושב חבירו, שעלה בדעתו שמותר להורגו נהרג. גוי שהרג גוי אין ערי מקלט קולטות אותו, שנאמר [שם], (והיה) לבני ישראל.
<h2>דף ט:</h2>
המתכון לזרוק בצד זה וזרק בצד אחר, או אבן בחיקו ולא הכיר בה מעולם, וסומא שהרג בשוגג פטורין, שקרובין לאונס. אבן בחיקו שהכיר בה ושכחה גולה, שנאמר [במדבר ל"ה], בשגגה, שהיתה לו ידיעה. נשמט ברזל מקתו גולה, מהעץ שמבקע לא גולה, שאין זה כי אם כח כחו והוי כאונס. זרק אבן להפיל פירות ונפלו פירות והרגו תינוק פטור.
שונא שהרג לא נקלט, שנאמר [במדבר ל"ה], והוא לא אויב לו, חזקתו קרוב למזיד. ושונא שלא דבר עמו שלשה ימים מפני איבה. נכנס לקרן זוית והמיתו שם, או דחפו בגופו בשגגה, או נתכון לזרוק ב' וזרק ד', להרוג זה והרג זה, לגוי ובהמה והרג ישראל, [או] אם סבור שמותר להרוג, קרובין למזיד ולא נקלטים.
בתחלה אפילו הרג מזיד מקדימין לערי מקלט וב"ד עיר שהרג בה שולחין אחריו. שנאמר [דברים י"ט], ושלחו זקני עירו ולקחו אותו משם. נתחייב מיתה ממיתין אותו, שנאמר [שם], ונתנו אותו ביד גואל הדם. שנפטר פוטרין אותו, שנאמר [במדבר ל"ה], והצילו העדה. נתחייב גלות משיבין למקומו, שנאמר [שם], והשיבו [אותו] העדה. כשמשיבין מוסרין לו שני תלמידי חכמים, שמא יהרגנו גואל הדם בדרך. ואו', אל תנהגו בו מנהג שופכי דמים, בשוגג בא לידו.
<h2>דף י:</h2>
גואל הדם שהרג זה שקרוב לאונס נהרג עליו. הרג הקרוב לפשיעה וכל הורגים בעד אחד או בלא התראה ודוגמ' פטור (חוץ) [לא יהיו אלו חמורים] מהורג בלא כוונה. גואל הדם שהרג השוגג חוץ לתחום עיר מקלטו פטור, שנאמר [דברים י"ט], (ולא) [ולו] אין משפט מות. בין קודם שיכנס לעיר בין אחר [ש]יצא חוץ לתחום בזדון, אם הרגו כל אדם פטור, שנאמר [במדבר ל"ה], אין לו דם. יצא בשוגג אפילו גואל הדם שהרגו גולה. הרגו תוך התחום עיר מקלטו אפילו גואל הדם נהרג עליו.
<h2>דף יא:</h2>
ולא יצא מעיר מקלטו ואפילו להעיד להציל נפש ולהציל מגוים ואפילו כל ישראל צריכין לתשועתו, עד מות כהן גדול או המשוח או מרובה בגדים או העובד או שעבד. אבל משוח מלחמה אינו מחזיר, שהוא ככהן הדיוט. נגמר דינו לגלות ואין כהן גדול, וכהן גדול שהרג ואין שם אחר, או מי שנגמר דינו [ו]נמצא הכהן גדול בן גרושה ובטלה הכהונה, אין יוצא משם לעולם. (ו)נגמר דינו לגלות ומת כהן גדול קודם שיגלה פטור מגלות. ואם מת קודם גמר דין ומנו אחר ואחר גמרו דינו חוזר במיתת השני.
<h2>דף יב.</h2>
המזבח קולט, שנאמר במזיד [שמות כ"א], מעם מזבחי תקחנו, הא שוגג קולטו. ואם הרגו גואל הדם נהרג. אין קולט כי אם גג מזבח הבית בלבד וכהן ועבודה בידו, אבל זר או כהן שאין עובד בשעה שנהרג או עובד וסמוך למזבח ואפילו אוחז בקרנותיו אינו נקלט. ומי שקלטו המזבח מוסרין לו שומרין ומגלין אותו לעיר מקלטו. ומי שברח למזבח ונסמך לו שלא יהרגוהו בית דין לצורך שעה (אל) [או] מלכות, אפילו [זר] אין לוקחין אותו לעולם אם לא שנתחייב מיתת בית דין בעדים והתראה.
גואל הדם שהרג זה שקרוב לאונס נהרג עליו. הרג הקרוב לפשיעה וכל הורגים בעד אחד או בלא התראה ודוגמ' פטור (חוץ) [לא יהיו אלו חמורים] מהורג בלא כוונה. גואל הדם שהרג השוגג חוץ לתחום עיר מקלטו פטור, שנאמר [דברים י"ט], (ולא) [ולו] אין משפט מות. בין קודם שיכנס לעיר בין אחר [ש]יצא חוץ לתחום בזדון, אם הרגו כל אדם פטור, שנאמר [במדבר ל"ה], אין לו דם. יצא בשוגג אפילו גואל הדם שהרגו גולה. הרגו תוך התחום עיר מקלטו אפילו גואל הדם נהרג עליו.
<h2>דף יג.</h2>
רוצח ששב לביתו אחר מות כהן גדול והרגו גואל הדם נהרג, שכבר נתכפר לו בגלותו. אפילו הכי אינו חוזר לגדולה שהיה קודם כל ימיו, הואיל ובאה תקלה זו על ידו.
